לעשות שלום מרחוק

שני דברים מדהימים קרו לי בשנה האחרונה. על אחד מהם כבר כתבתי כאן – לפני כמעט שנה הפכתי לחברה פעילה בנשים עושות שלום. התחלתי, ככה בקטנה, בהצטרפות לניהול דף הפייסבוק של התנועה (לפני שנה ניהלה אותו מישהי אחת, היום אנחנו כבר צוות של ארבע), וכפי שהוזהרתי מראש – מהר מאוד נסחפתי לפעילות אדירה, אינטנסיבית ומעוררת השראה בכל יום ובכל רחבי הארץ. הדבר השני שקרה לי – לא פחות מדהים – הוא הזדמנות מקצועית מעולה: קיבלתי מינוי לשנת הלימודים הנוכחית כמרצה אורחת באוניברסיטת יורק בטורונטו, קנדה (באנגלית זה נשמע טוב יותר: Visiting Assistant Professor). כך יצא שבאמצע הקיץ התמקמנו בארץ חדשה. על התפקיד הזה, על המעבר של כל המשפחה לקנדה למשך השנה הנוכחית, על ההוראה במקום כל כך שונה – על כל אלה אספר בהזדמנות. זה בהחלט ראוי לפוסט נפרד.

מה שקרה בשבועיים האחרונים הוא ששני הדברים המדהימים האלה – הפעילות בנשים עושות שלום והמעבר לקנדה – התנגשו התנגשות חזיתית. וזה כאב. ממש כאב. להמשיך לקרוא לעשות שלום מרחוק

ביקום מקביל

ביקום מקביל את חוגגת היום יום הולדת 62. אנחנו מתאספים אצלך בבית וחוגגים איתך את היציאה לפנסיה, או אולי מציעים לחכות עם החגיגה לליל הסדר המתקרב ולציין את היציאה מעבדות לחירות. (ואת נוזפת בנו ואומרת שההוראה והחינוך הם בכלל לא עבדות עבורך.) להמשיך לקרוא ביקום מקביל

בין פחד וייאוש לתקווה ואמונה

על הקשר בין פרשת בא, פרשת בשלח, פחד, ייאוש, תקווה ואמונה. דברים שאמרתי בקבלת השבת הקהילתית. להמשיך לקרוא בין פחד וייאוש לתקווה ואמונה

לעצור ולהריח את הקושי

הרבה פעמים אומרים לנו לעצור ולהריח את הפרחים — להעריך את היופי בחיים שלנו, את הדברים הקטנים. זה חשוב, אין ספק, ולא צריך לשכנע אותי — אופטימית נצחית — שזה נפלא לראות ולהעריך את הטוב, את הצד המואר של הירח. אבל לא אומרים לנו מספיק, לדעתי, לעצור ולהריח גם את מה שפחות נעים להריח. לעצור ולתת מקום גם לקשיים. להמשיך לקרוא לעצור ולהריח את הקושי

על פחדים והתחזות

אני לא מספיק טובה.
המאמר שכתבתי נדוש ומשעמם.
ההרצאה המתוכננת תהיה נפילה גדולה.
ובסוף מישהו יסיר את המסכה שלי ויראה לעולם שאני לא כזו מוצלחת כמו שחושבים. להמשיך לקרוא על פחדים והתחזות

פוסט דוקטורט

אז אני דוקטור, סופית ורשמית. חכמה עם תעודות. ההתרגשות עצומה והאושר גדול, ולצידם — תהום של געגועים ועצב. אחד הצדדים הקשים של האובדן של מישהו ממש קרוב הוא שאף שמחה לאחר מכן אינה יכולה להיות שלמה. תמיד משהו חסר. תמיד מישהו חסר. להמשיך לקרוא פוסט דוקטורט

אנשי הרוח והגשם

אתמול אחר הצהרים, כמידי יום שישי הראשון של החודש (הלועזי), התכנסנו — בנות ובני היישוב שבו אני גרה — לקבלת השבת הקהילתית. מזה כמה שנים אנחנו נוהגים לקבל ביחד את השבת בשירים ובברכות. בכל פעם אחת המשתתפות (או אחד המשתתפים) נושאת דברים על פרשת השבוע, בדרך-כלל תוך קישורה לנושאים אקטואליים. מכיוון שהפעם בחרנו, שלא במפתיע, לשיר משיריו של נחום היימן ז”ל, ומכיוון שהתבקשתי להיות הדוברת הפעם, החלטתי לדבר על הקשר בין פרשת “ראה”, קהילה, חוקי רווחה ונחום היימן.  להמשיך לקרוא אנשי הרוח והגשם

מורָה לחיים

 

סיום הלימודים בחטיבות ובתיכונים הזכיר לי היום את מי שהייתה המחנכת שלי לאורך שנות התיכון — שולה הורוביץ ז”ל. אולי זה נשמע כמו קלישאה, אבל שולה הייתה עבורי, במלוא מובן המילה, מורָה לחיים. להמשיך לקרוא מורָה לחיים

ח’אליסי והג’יהאד הפמיניסטי

האם “משחקי הכס” היא סידרה פמיניסטית? שאלה טובה שהתשובה לה אינה ברורה כלל. רשמיה של פמיניסטית אופטימית מחמש העונות הראשונות. להמשיך לקרוא ח’אליסי והג’יהאד הפמיניסטי